הטנס מפחית את הכאב על בסיס תאוריית שער הכאב:
הטנס מחובר לגב עם 4 אלקטרודות דרכן הוא שולח פולסים חשמליים זעירים. הפולסים גורמים לשני תהליכים פיזיולוגיים בגוף בזמן הצירים:
1. הם משבשים את מסר הכאב למוח על ידי עבודה על המערכת העצבית: כשמתחיל ציר היולדת מרגישה כאב שמתחזק כמו גל: מתחיל חלש ומתגבר בהדרגה, עד שמגיע לשיא ואחריו נחלש בהדרגה. בתחילת הציר היולדת לוחצת על הטנס, והוא שולח את הפולס החשמלי באופן מהיר יותר מהציר, שמשיג אותו בדרכו למוח. כך, מסר הכאב של הפולס החשמלי “תופס” חלק משמעותי של אזור הכאב במוח, ולמסר הכאב של הציר נשאר פחות מקום להיקלט. הפולס מבלבל את המוח וגורם לכך שיצליח לקלוט פחות כאב ממה שקורה באמת בגוף, והיולדת מרגישה את הצירים בעוצמה מופחתת. כמו שתי רכבות שעולות יחד מהגב התחתון דרך עמוד השדרה, האחת יצאה ראשונה אבל השנייה השיגה אותה בדרך ועקפה אותה.
2. הפולסים מסייעים להפרשה מוגברת של הורמון האנדורפין שהוא משכך הכאבים הטבעי של הגוף שלנו. ככל שיהיו לנו יותר אנדורפינים בגוף בזמן ציר ככה פחות נרגיש את הכאב.
שני הדברים האלה ביחד, מקלים משמעותית על כאבי הצירים וגורמים לנו להיות פחות כאובות מבחינה פזיולוגית.
ומבחינה מנטלית – הטנס מאפשר תחושת שליטה ליולדת שיש לה משהו לעשות כדי להקל לעצמה על הכאב. היא תסייע לה להפריש פחות אדרנלין (שמעכב את הלידה) ויותר אוקסיטוצין (שמקדם את הלידה). התחושה הזו מאפשרת לה להיות יותר רגועה ונינוחה ונותנת המון ביטחון בתוך הסיטואציה חסרת הוודאות הזו של הלידה ומאפשרת חוויית לידה טובה ונעימה יותר.